כשמשה הציע לבני ישראל את הברית לפני מעמד הר סיני, הם מיד ענו :נעשה ונשמע", כלומר נעשה מה שאלוהים מבקש ואחרי זה נשמע מה התנאים של הברית.איזה הורה לא חולם על ילדים שעושים כל מה שהם רוצים ומבקשים בלי מלחמות?וזה מה שקרה גם לאמא המקסימה שליוויתי לאחרונה.היא הגיעה אלי מיואשת לגמרי ממה שקורה לה עם הילדים שלה.הם כבר גדולים וכל מה שהיא רוצה זה בית חמים שנעים להיות בו וכן, גם בית מסודר. הם עשו תורנות תפקידים, אבל זה לא ממש קרה, לפחות לא בקצב שהיא הייתה רוצה.התוצאה - היא מאוכזבת וכל הזמן מזכירה להם ומבקשת שוב ושוב, לא מבינה למה זה לא עובד וכועסת. אני יכולה להבין אותה בתור אמא שנמצאת בקצב ״טיל״ והילדים שלי לא כמוני.והילדים שלה?עושים את התורנות אבל בזמן ובקצב שלהם. צריך לזכור שלכל אחד מאיתנו יש קצב שונה וההבנה שזה כך יכולה לעזור לנו לדעת שהדברים לא תמיד נעשים בקצב שלנו. אחד התפקידים החשובים שלנו כהורים הוא לזהות את הקצב של הילד שלנו כי אז יותר קל לאהוב אותו בלי להציב ציפיות גבוהות מדי.כתבו לי בתגובות האם גם אצלכם במשפחה יש הבדלי קצב ואנרגיה?חג שבועות שמח עם בשורות טובות!
