היא הגיעה אלי לפגישת היכרות נסערת ומרוטת עצבים.
הילד המתבגר שלה הוציא אותה מדעתה , צעק , התחצף והיה ממש קשה להיות לידו.
לקח לה זמן עד שהיא החליטה לבוא להדרכת הורים , זה הרגיש לה כמו כישלון אז היא הציעה שהוא זה שיבוא אלי ושהוא יעשה את השינוי.
ואני יכולה להבין אותה הרי הוא זה שיש לו התפרצויות כעס וזה עלול לפגוע בו גם עם חברים.
אבל עם השבועות שחלפו היא הבינה שגם האופן שבו היא הייתה רגילה להגיב כלפיו ולכעסים שלו תורמת ליחסים בינהם .
הנטייה לראות אותו כחסר סבלנות ונרגן ממש השפיעה והדאיגה אותה וגרמה לה להיות מיואשת וכעוסה.
היא לא באמת האמינה ביכולות שלו וחששה לגורלו .
ואז היא החליטה גם לעשות צעד לעזור לו וגם לעצמה ואני כל כך שמחה שהבושה לא ניצחה -
כי כך הוא השתחרר סופסוף מהכעסים שלו כלפיה ומהפחדים שלו .
והכי חשוב שגם היא השתחררה מהלופ הזה של המריבות איתו ,
היא יכולה כעת לסמוך עליו יותר , לדבר איתו בלי להרגיש שהיא " חופרת לו " ולחוות כעס ואכזבה בכל פעם מחדש.
יש דרך לדבר איתם גם כשהם כועסים .
